מיסוי ריאלי: המיתוס והמספרים שכל משקיע חייב להכיר

במיסוי לפי מדד, ערך הקרן מוצמד לעליית המחירים במשק, בעוד שבשער חליפין הוא מוצמד לשינויים במטבע חוץ. כשבטווח הארוך מדד המחירים נוטה לעלות באופן עקבי יותר.

ההבדל המרכזי הוא בבסיס ההצמדה של הקרן המקורית: בהצמדה למדד המחירים לצרכן, נלקחת בחשבון האינפלציה במשק הישראלי, בעוד שבהצמדה לשער החליפין, נלקחים בחשבון שינויים בשער המטבע ביחס לשקל. בישראל, לאורך זמן, מדד המחירים לצרכן נוטה להיות יציב יותר ולעלות בקצב צפוי, בעוד ששער החליפין עשוי להיות תנודתי יותר.

עדיף בתיאוריה, אך ההשפעה מצטמצמת לאחוזים בודדים בהשקעות ארוכות טווח, לכן שיקולים אחרים כמו דמי ניהול חשובים יותר.

אמנם מיסוי ריאלי לפי מדד המחירים לצרכן מספק יתרון מיסויי מסוים, אך מניתוח מספרי עולה שההשפעה על התשואה הסופית מסתכמת באחוזים בודדים בלבד בהשקעות ארוכות טווח. לכן, שיקולי השקעה אחרים כמו דמי ניהול, פיזור סיכונים, התאמה למטרות ההשקעה וגמישות במשיכת כספים עשויים להיות חשובים הרבה יותר מסוג המיסוי הריאלי בבחירת אפיק ההשקעה.

ככל שהאינפלציה גבוהה יותר, היתרון של מיסוי ריאלי גדל משמעותית, שכן הפער בין הערך הנומינלי לערך הריאלי של הקרן מתרחב.

האינפלציה היא גורם מכריע בהשוואה בין מיסוי ריאלי לנומינלי. בתקופות של אינפלציה גבוהה, ערך הכסף נשחק במהירות, מה שמגדיל את הפער בין הערך הנומינלי של ההשקעה המקורית לבין ערכה הריאלי. במצב כזה, מיסוי ריאלי מספק הגנה משמעותית יותר למשקיע, כיוון שהוא מונע מיסוי על רווחים שלמעשה משקפים רק את שחיקת ערך הכסף. לעומת זאת, בתקופות של אינפלציה נמוכה, היתרון של מיסוי ריאלי על פני מיסוי נומינלי מצטמצם.

כן, בהשקעות טווח קצרות היתרון משמעותי יותר כי הקרן מהווה חלק גדול יותר מהתיק, לכן ההצמדה שלה משפיעה יותר על הרווח הסופי.

בהשקעות קצרות טווח, הקרן המקורית מהווה חלק יחסי גדול יותר מהשווי הכולל של ההשקעה בסוף התקופה, לעומת השקעות ארוכות טווח בהן הרווחים המצטברים הופכים להיות הרכיב הדומיננטי. כתוצאה מכך, בטווח הקצר, ההצמדה של הקרן (למדד או למט"ח) משפיעה באופן משמעותי יותר על הרווח החייב במס ועל המיסוי הסופי. המשמעות היא שעבור משקיעים לטווח קצר, בחירת אפיק השקעה עם מיסוי ריאלי מתאים עשויה להיות שיקול חשוב יותר.

ככל שתקופת ההשקעה ארוכה יותר, הרווחים המצטברים הופכים לחלק דומיננטי מהתיק בעוד שהקרן המקורית המוצמדת הופכת לחלק קטן יחסית.

בהשקעות ארוכות טווח, כוחה של ריבית דריבית משפיע באופן דרמטי: הרווחים המצטברים גדלים בקצב מואץ בעוד שהקרן המקורית נשארת קבועה (מלבד ההצמדה). לדוגמה, בהשקעה של 40 שנה עם תשואה שנתית של 10%, הקרן המקורית תהווה פחות מ-5% מהשווי הסופי של התיק. כתוצאה מכך, גם אם קיים פער בין שיטות המיסוי הריאלי השונות (הצמדה למדד לעומת הצמדה למט"ח), השפעתו על התשואה הסופית נטו הופכת זניחה יחסית.

מיסוי לפי שער חליפין עדיף כשהשקעה מבוצעת במטבע זר, או כשצפוי פיחות משמעותי בשקל לעומת המטבע הרלוונטי לתקופת ההשקעה.

מיסוי ריאלי לפי שער חליפין עשוי להיות עדיף במספר מצבים:

1. כאשר ההשקעה עצמה מבוצעת במטבע זר – למשל, בניירות ערך הנקובים בדולר או באירו.
2. כאשר קיימת הערכה מבוססת שהשקל יפוחת משמעותית ביחס למטבע הזר הרלוונטי במהלך תקופת ההשקעה.
3. בתקופות של ייסוף מטבע זר שמשפיע ישירות על ההשקעה.
4. עבור משקיעים שהכנסותיהם או התחייבויותיהם העתידיות צמודות למטבע זר ומעוניינים לגדר את הסיכון המטבעי.