בפרק הקודם שפותח את הבלוג הבנתם מי אני ומה התהליך להתפתחות כלכלית שעברתי. הפעם  אספר לכם איך נכנסתי להריון פיננסי לא מתוכנן, אבל מוצלח וחיובי מאוד.

חשבתי הרבה האם להתחיל את הסיפור בלידתי? בחתונתי? בלידה של ילדי? ברכישת הדירה? כדי לא לאכול לכם סתם את הראש, וגם כי זה פחות מעניין בשלב זה, בחרתי להתחיל באותה תקופה מרתקת. תקופה שגרמה לי לטלטלה תודעתית, ממש התפכחות כלכלית לעתידי ולעתיד ילדי.
טלטלה מאותו הערב, בסופו של דבר, יצרה את תחילת השינוי. הדרך לשינוי התודעתי והתפתחות כלכלית שכיוונתי אליו היתה לפתחי. אשתף אתכם כיצד שיניתי את כל תפיסת עולמי הכלכלי. מחוסר מודעות מוחלט, חשש והדחקה. דרך הבנה ושליטה בהוצאות וההכנסות המשפחתיות ועד השקעות. אכתוב על התהליך שעשיתי בין היתר במיפוי הקרנות, קופות, ביטוחים. לאחר מכן גיבשתי ובניתי תוכנית כלכלית למשפחתי לשנים הבאות. כל זאת לצד הרחבת הידע  בתחום כישורי החיים הפיננסים.

בגדול חיינו כמו רפסודה בים שקט. ללא מנוע או מפרש וללא אמצעי ניווט, שטים לאן שהגלים והרוח לוקחים אותנו. משתדלים לא לבזבז יותר מדי, אבל גם לא מצליחים לחסוך כמעט כלום וחיים במצב מאוזן. חלקכם יגידו פה שמצבינו היה טוב, הרי אחרי הכל אנחנו מאוזנים, אבל לא. כי העתיד לא היה כל כך ורוד. בנקודה הנוכחית בסיפור היינו סבירים, לא יתר מזה, במאזן החודשי וניהול כלכלת המשפחה. עם זאת לטווח הארוך הבנתי שהכיוון לא היה חיובי בכלל.

אחשוף שההכנסות שלי ושל אישתי כמשק בית משותף סבירות למשק הישראלי. עם זאת, עם מספר ילדים קטנים, מחיה במרכז, גן פרטי, חוגים, משכנתה, תשלומי שירותים, ביטוחים וכו' לא באמת חסכנו. במקרים שכן, זה הגיע בקושי לכמה מאות בודדות של שקלים כל חודש לקופת גמל להשקעה, שייעדנו אותה לילדים לכשיגדלו. אותה קופה שאשתי פתחה לפני כשלוש שנים. בתקופה שעוד בכלל לא הבנתי מה זה המונח הזה "קופת גמל להשקעה" הזו והאם זה בכלל טוב או לא כלכלית ומה היתרונות והחסרונות (לא נכנס לזה עכשיו…).

ההוצאות החודשיות היו בגדר מחשבה מופשטת, תוך הבנה כללית כי אנחנו "סוגרים" את החודש. בפועל, סגרנו את החודש אבל עם גירעון שאכל יותר ויותר את העו"ש. בהמשך גם נלקחה הלוואה על חשבון קרן ההשתלמות לכסות חלק מהגירעון. אם לפני 2 פסקאות עוד לא אמרתם "נו מה הוא מתבכיין", "היה לו מספיק כסף", "חי בסרט, מצבו סבבה", אז אני מניח שאתם מציינים את זה לעצמכם עכשיו. אני לא מתווכח… לא מדובר פה בסיפור סינדרלה (מקווה שכן בהמשך). מדובר פה בתיאור המציאות שבה הרבה משקי בית נמצאים. מציאות ללא מודעות פיננסית, ללא התפתחות כלכלית וכישורי חיים פיננסים, ללא כלכלת משפחה יציבה ותוכנית ארוכת טווח.

אז מה היה אז…? מרב שהייתי מנותק כלכלית, עדיין לא ברור לי למה ואיך, מצאתי את עצמי שואל את אשתי, "תגידי, מה מצבינו בחשבון?" והתשובה הייתה "נראה לי שסבבה". אני סומך על אשתי בעיניים עצומות, אבל משהו בראש לא סיפק לי את הנחת שכל כך קיוויתי להיות בה. לאט לאט נהחשש התל להתפזר אצלי בבטן ואמר לי "שומע? תבדוק מה קורה בחשבון בנק שלך, רק תראה שלא מחכה לך מינוס גדול מדי".

לאחר כמה דקות טובות של ניסיון לזכור את הסיסמא, הצלחתי להיכנס לאתר הבנק. שיטוט קצר בעו"ש הביא אותי להבנה שאכן אנחנו בפלוס. המשכתי לרפרף אחורה בחודשי העו"ש תוך מלמול לעצמי "איך אנחנו בקושי סוגרים את החודש?", "קיוויתי שאנחנו בפלוס הרבה יותר גדול מזה", איך לעזאזל עם 2 משכורות סבירות אני במצב הזה" ועוד ועוד.

התחלתי להזיע (באמת!) הייתי בשוק אמיתי לגלות את האמת העגומה: 2 משכורות סבירות, יש שיגידו סבירו פלוס למשק הישראלי, ועדיין בקושי בקושי מצליח להישאר בפלוס בחשבון וגם זה לא תמיד.
אשתף אתכם במעט ברגשות שמיד צפו לי: עצבים, כעס (על עצמי, על המדינה, על העולם), חשש, תסכול, בושה, מבוכה, בלבול והלם.
כעבור כמה שעות של חפירה בעו"ש וקצת באשראי תפסתי את עצמי בערך ב 02:00 (אל תתפסו אותי על הדקה זה היה מזמן) באותו המצב, עייף ומותש, אך עם תובנה אחת ברורה מאוד:
אני חייב לעשות שינוי עם עצמי עבור כלל המשפחה, ללמוד לאן הכסף הולך, ניהול משק בית כלכלי, כלכלת משפחה ובכלל להבין כיצד מתנהלים עם כסף!