איך השוודים הצליחו לעשות רפורמת פנסיה בלי מריבות? סוד שישראל צריכה ללמוד

רפורמת הפנסיה השוודית הצליחה בזכות 3 עקרונות פשוטים שישראל מתעלמת מהם: קונצנזוס פוליטי של 85% מהפרלמנט, מערכת פשוטה עם ברירת מחדל אחת חכמה, ושקיפות מוחלטת בעלויות ותשואות. במקום לריב על כל פרט, השוודים השקיעו 5 שנים בבניית הסכמה שעובדת כבר 25 שנה ללא שינויים מהותיים. התוצאה? מערכת יציבה עם דמי ניהול של 0.3% (לעומת עד 2% בישראל), פנסיה מובטחת לכולם, ואפשרות בחירה חכמה למי שרוצה.

איך השוודים הצליחו לעשות רפורמת פנסיה בלי לריב? סוד שישראל צריכה ללמוד
תוכן עניינים

בואו נגיד את האמת – כמה פעמים שמענו על "רפורמת פנסיה" בישראל ואמרנו לעצמנו "הנה, שוב הולכים לקלקל את הכל"? אבל יש מקום אחד בעולם שבו הצליחו לעשות רפורמת פנסיה כמו שצריך – ולא, זה לא איזה חלום רחוק. השוודים, האנשים הנחמדים שנתנו לנו את איקאה ואת ABBA, גם הצליחו לפתור את אחת הבעיות הכי מורכבות בכלכלה מודרנית. איך הם עשו את זה? בעזרת משהו שכמעט לא קיים בישראל – הסכמה פוליטית אמיתית. כן, אתם קוראים נכון!

מה זה בכלל הרפורמה השוודית הזאת?

אוקיי, בואו נתחיל מההתחלה. השוודים היו עם מערכת פנסיה שנקראה ATP (ואני לא מתכוון ל-ATP של הטניס), והיא פשוט התחילה להתפורר. למה? כי כמו בכל מקום בעולם, האנשים החלו לחיות יותר זמן (מזל טוב להם!), ופחות ילדים נולדו. התוצאה? יותר מדי פנסיונרים ופחות מדי עובדים שישלמו להם. נשמע מוכר?

אז במקום לעשות את מה שאנחנו עושים בישראל – לריב, להאשים, ולהעביר את הבעיה לממשלה הבאה – השוודים החליטו להיות חכמים. הם אמרו: "בואו נשב יחד, כל המפלגות, ונמצא פתרון שיעבוד לכולם". וכן, זה בדיוק מה שהם עשו!

הרפורמה השוודית בפנסיה ומה אפשר ללמוד ממנה
הרפורמה השוודית בפנסיה הצליחה עם הסכמה פוליטית, פשטות, שקיפות ועלויות נמוכות לעומת ישראל יותר בלגן פחות יציבות ואפס אחידות. המסקנה – אחריות אישית עכשיו בלי לחכות לרפורמה מושלמת

המערכת החדשה שלהם מבוססת על עקרון פשוט: מה שאתה נותן, זה מה שאתה מקבל. לא יותר מצבים שבהם אחד עובד 20 שנה ומקבל פנסיה כמו מישהו שעבד 40 שנה. כל שקל שאתה מכניס למערכת הופך לשקל בפנסיה שלך בעתיד (עם ההצמדות המתאימות, כמובן).

חתול פיננסי

השוודים הבינו משהו פשוט – אם אתה רוצה שרפורמה תעבוד, כל הצדדים צריכים להרגיש שהם מרוויחים, לא רק חלק מהם

איך השוודים הצליחו לגרום לכולם להסכים?

זה הקסם האמיתי בסיפור. בשנת 1991, במקום לתת לפוליטיקאים לריב בפרלמנט על מי צודק ומי לא, השוודים הקימו קבוצת עבודה מיוחדת. לא עוד ועדה שמקבלת משכורת ולא עושה כלום – אלא קבוצה שבאמת עבדה. בקבוצה הזאת היו נציגים מכל המפלגות, והם קיבלו משימה אחת: למצוא פתרון שיעבוד לכולם.

והנה החלק המדהים: 85% מחברי הפרלמנט השוודי תמכו בהצעה הסופית! כשזה קרה לאחרונה אצלנו בישראל? כן, אני גם לא זוכר. אולי המודל הצ'יליאני. בערך…

איך הם הגיעו לזה? השוודים יש להם מושג מיוחד שנקרא "לגום" (lagom). זה אומר "בדיוק כמו שצריך" – לא יותר מדי, לא פחות מדי, בדיוק במידה הנכונה. הם הבינו שכדי שרפורמה תעבוד, היא צריכה להיות "לגום" – לא מושלמת לאף אחד, אבל טובה מספיק לכולם. גאוני, לא?

השוואה קטנה לישראל שלנו

עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה אצלנו, יש לנו קצת מה ללמוד. תסתכלו על כל המסלולים בפנסיה שיש אצלנו. מה זה הבלגן הזה? השוודים לקחו קרן ממשלתית אחת, יצרו לה ברירת מחדל חכמה, ואמרו לכולם: "תירגעו, יש לכם אפשרות אחת טובה, ואם אתם רוצים משהו אחר – יש לכם אפשרויות נוספות". מצד שני האפשרות הזו יכולה לתת גמישות בהשקעות לישראלים בפנסיה.

בנושא דמי הניהול, השוודים הצליחו להוריד את העלויות להרבה מתחת למה שיש לנו פה. איך? כי כשיש לך קונצנזוס פוליטי, אתה יכול לדרוש מהקרנות לעבוד בעלויות נמוכות, במקום לתת להן לעשות מה שהן רוצות.

והנושא של תכנון פיננסי אישי? בשוודיה זה הרבה יותר פשוט. יש להם מערכת שקופה שבה אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל עבור מה שאתה משלם. לא כמו פה שאתה צריך תואר בכלכלה כדי להבין מה הולך עם הקרן הפנסיה שלך.

השוואה מהירה – מה השוודים עשו נכון ומה אנחנו עדיין מתלבטים עליו:

הנושא מה השוודים עשו מה קורה אצלנו
הסכמה פוליטית כל המפלגות הסכימו מראש כל ממשלה חדשה משנה הכל
פשטות המערכת קרן אחת כברירת מחדל, קצת אפשרויות נוספות בלבול מוחלט עם הרבה קרנות
שקיפות אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל בהצלחה להבין את הדוחות
עלויות נמוכות ופשוטות משתנות ולא תמיד ברורות
יציבות המערכת עובדת כבר 25 שנה כל פעם מישהו מנסה לשנות משהו

מה אפשר ללמוד מהם (בלי לעבור לשוודיה)?

אוקיי, אז מה אנחנו עושים עם המידע הזה? קודם כל, חשוב להבין שהמודל השוודי לא מושלם. יש להם בעיות, יש ביקורות, ויש דברים שהם עדיין מנסים לתקן. אבל יש להם כמה עקרונות שאנחנו יכולים ללמוד מהם:

1. תפסיקו לחשוב קצר טווח השוודים השקיעו שנים בבניית הקונצנזוס לפני שהתחילו ליישם. הם הבינו שרפורמת פנסיה זה לא משהו שעושים בבהילות. זה בניית עתיד למדינה שלמה.

2. פשטות זה כוח במקום לתת למבוטח המסכן לבחור בין הרבה אפשרויות שונות ולא ברורות כל כך, תנו לו ברירת מחדל טובה ועוד כמה אפשרויות איכותיות. זה הכל!

חתול פיננסי

כמו שאומרים השוודים: "לגום" – לא יותר מדי, לא פחות מדי, בדיוק כמו שצריך. זה עובד גם על קפה וגם על פנסיה

3. שקיפות מוחלטת כל מבוטח צריך לדעת בדיוק מה הולך עם הכסף שלו. לא יותר "תאמינו לנו, אנחנו מנהלים לכם את זה".

4. עלויות נמוכות לכולם כשיש קונצנזוס פוליטי, אפשר לדרוש מהקרנות לעבוד בעלויות סבירות. לא לתת להן לגבות מה שהן רוצות.

אז מה זה אומר עליך?

טוב, אז מה זה אומר על החיסכון הפנסיוני שלך? קודם כל, אל תחכו שהמדינה תתפכח ותעשה רפורמה כמו השוודים. זה יכול לקחת עוד הרבה זמן (ואם אנחנו מכירים את המדינה שלנו, אולי לא יקרה בכלל).

אז מה כן עושים? תתחילו לחשוב על החיסכון הפנסיוני שלכם כמו השוודים חושבים – אחריות אישית עם הבנת המערכת. זה אומר:

  • ללמוד איך עובדת קופת הגמל והפנסיה שלכם
  • להבין מה המשמעות של דמי הניהול שאתם משלמים
  • לבדוק מה הקשר בין מה שאתם מכניסים למה שאתם צפויים לקבל
  • לא להיבהל מירידות קצרות טווח בשוק ההון

והכי חשוב? תתחילו להבין שההחלטות שאתם מקבלים היום משפיעות על מה שיהיה לכם בפנסיה. זה לא קסם, זה מתמטיקה פשוטה.

תוכלו לבדוק ללא עלות ובקלות האם אתם משלמים דמי ניהול גבוהים מדי

COVER קאבר פנסיה וביטוחים
COVER קאבר פנסיה וביטוחים

הטעויות שאנחנו עושים (ואיך השוודים נמנעו מהן)

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי זה לראות איך אנחנו עושים את אותן טעויות שוב ושוב. בואו נראה מה השוודים עשו שונה:

טעות ישראלית מס' 1: לריב על הכל אצלנו כל רפורמה הופכת למלחמה פוליטית. השוודים אמרו: "יאללה, בואו נשב ונפתור את זה יחד".

טעות ישראלית מס' 2: לתת יותר מדי אפשרויות אני אוהב פלורליזם פיננסי, אבל לפעמים הוא משתק. השוודים: ברירת מחדל אחת טובה + כמה אפשרויות נוספות. גמרנו.

טעות ישראלית מס' 3: לא להסביר לאנשים מה קורה כמה מכם באמת מבינים מה קורה עם הכסף הפנסיוני שלכם? השוודים דאגו שכל אזרח יבין את המערכת.

טעות ישראלית מס' 4: לא לחשוב על העתיד אנחנו עושים רפורמות בהתאם ללחצים של היום. השוודים תכננו מערכת שתעבוד גם בעוד 50 שנה.

אגב, אם אתם רוצים לראות איך נראית מערכת שכן עובדת, תסתכלו על חיסכון לכל ילד. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע לכלכלה הישראלית אבל זה עובד, ולא במקרה – כי זה פשוט, שקוף ויעיל

אז מה עושים עם כל המידע הזה?

טוב, אז בסוף מה הקטע? השוודים הראו לנו שאפשר לעשות רפורמת פנסיה נכונה, אבל זה דורש שני דברים שאנחנו לא כל כך טובים בהם: סבלנות ושיתוף פעולה.

בינתיים, עד שנלמד לעשות את זה (ואולי נלמד, מי יודע?), אנחנו צריכים לקחת אחריות על העתיד הפיננסי שלנו. זה אומר:

מה אני חושב על הרפורמה השוודית?

הסיפור של השוודים מראה לנו שיש דרך לעשות את זה נכון. אולי יום אחד גם אנחנו נלמד לשים את האגו בצד ולעבוד יחד למען העתיד שלנו. עד אז, תדאגו לעצמכם – כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם.

מה אתם אומרים, מוכנים להפסיק לחכות לרפורמה המושלמת ולהתחיל לטפל בעתיד שלכם? בחתול פיננסי יש לנו מדריכים פשוטים ומעשיים לכל מה שקשור לפנסיה וחיסכון. בואו נלמד איך לעשות את זה נכון עד שהפוליטיקאים שלנו יתפכחו!

שאלות נפוצות על המודל השוודי לפנסיה

הרפורמה השוודית התבססה על 4 עמודי תווך עיקריים: קונצנזוס פוליטי רחב של 85% מחברי הפרלמנט, מערכת שלבה 3 רכיבים (פנסיה בסיסית מובטחת, פנסיה תלוית הכנסה, ובחירה אישית של 2.5%), מנגנון איזון אוטומטי שמתאים את ההטבות לשינויים כלכליים ודמוגרפיים, ושקיפות מוחלטת בעלויות ותשואות עם דמי ניהול נמוכים של 0.3%.

המיוחד ברפורמה הוא שהיא שמרה על ביטחון חברתי חזק תוך הכנסת אחריות אישית מבוקרת. השוודים הקימו ועדה בין-מפלגתית שעבדה 5 שנים על בניית הקונצנזוס, במקום לדחוף רפורמה בחופזה. התוצאה היא מערכת שפועלת ללא שינויים מהותיים כבר 25 שנה, משרתת 10 מיליון אזרחים, ונחשבת למודל עולמי לחיקוי על ידי הבנק העולמי וה-OECD.

השוודים השיגו קונצנזוס של 85% באמצעות תהליך מובנה של 5 שנים שכלל ועדה בין-מפלגתית עם נציגים מכל הקשת הפוליטית, עבודה משותפת עם מומחים אקטוארים וכלכלנים, שימועים ציבוריים רחבים, ובניית פשרה שאיזנה בין הגנה חברתית לאחריות אישית. הקונצנזוס התבסס על הבנה משותפת שהמערכת הישנה תקרוס עד 2030 ללא רפורמה.

התהליך התמקד בעובדות ולא באידיאולוגיה – כל הצדדים הבינו שהבעיה הדמוגרפית (יחס של 1.6 עובדים לכל פנסיונר עד 2040) דורשת פתרון מיידי. השמאל השיג שמירה על פנסיה בסיסית מובטחת לכולם, הימין השיג רכיב פרטי של 2.5% ובחירה אישית, והמרכז השיג יציבות פיננסית לטווח ארוך. הפשרה כללה גם מנגנון בחינה מחדש כל 10 שנים, מה שהבטיח שהמערכת תוכל להתעדכן עם השינויים.

ההבדל המרכזי הוא ברמת היציבות והקונצנזוס: בשוודיה יש מערכת יציבה עם חוקים שלא השתנו 25 שנה ודמי ניהול אחידים של 0.3%, בעוד בישראל המערכת משתנה כל כמה שנים עם דמי ניהול משתנים בין 0.22% ל-1.5%. בשוודיה יש ברירת מחדל פשוטה אחת (קרן AP7), בעוד בישראל יש 4 קרנות נבחרות מרוטציה ומאות אפשרויות נוספות.

בשוודיה יש קשר ישיר מלא בין תרומות לזכויות עם מנגנון איזון אוטומטי, בעוד בישראל המערכת מורכבת יותר ומשלבת אלמנטים של הטבה מוגדרת. גיל הפרישה בשוודיה גמיש החל מגיל 61, בעוד בישראל הוא קבוע (67 לגברים, 64 לנשים). השקיפות בשוודיה גבוהה יותר – כל מבוטח מקבל דוח שנתי ברור עם תחזית פנסיה, בעוד בישראל המידע פחות נגיש ומובן.

המערכת השוודית כוללת מנגנון איזון אוטומטי (Automatic Balancing Mechanism) שמתאים את ההטבות למצב הדמוגרפי והכלכלי ללא התערבות פוליטית. כאשר יחס התלות הדמוגרפי מתדרדר (פחות עובדים לכל פנסיונר), המנגנון מפחית את ההטבות באופן הדרגתי ושקוף. כמו כן, הקשר הישיר בין תרומות לזכויות מעודד עבודה עד גיל מבוגר יותר.

המערכת מתמודדת עם האתגר בשלוש דרכים עיקריות: גמישות בגיל הפרישה המאפשרת עבודה עד גיל 75, מנגנון שמתאים את הפנסיות לתוחלת החיים (כך שפנסיה מתפרסת על פני תקופה ארוכה יותר), ורכיב השקעה שמנצל את הצמיחה הכלכלית לטווח ארוך. התוצאה היא שהמערכת יציבה גם בתרחיש שבו יחס התלות יגיע ל-1.3 עובדים לכל פנסיונר עד 2050.

המעבר למודל השוודי כרוך בשלושה סיכונים עיקריים: העברת סיכון השקעה מהמדינה לפרט (מה שעלול לפגוע בקבוצות פגיעות במקרה של משבר פיננסי), מורכבות המערכת הדורשת השכלה פיננסית גבוהה מהמבוטחים, וריכוזיות גבוהה של נכסים במספר מוגבל של קרנות גדולות (קרן AP7 לבדה מנהלת כ-50 מיליארד דולר). בנוסף, הרכיב הפרטי של 2.5% טרם הוכיח יתרון ברור על מערכת ציבורית משוקללת סיכון.

החסרון הגדול ביותר הוא שהמערכת פחות נדיבה מהמערכת הישנה למי שהשתכר מעט או עבד פחות שנים, למרות הפנסיה הבסיסית המובטחת. יש גם ביקורת על כך שהקונצנזוס הפוליטי מונע דיון ציבורי על חלופות, ושהמערכת יוצרת תלות במשכי השקעה ארוכי טווח. עם זאת, התוצאות לאחר 25 שנה מראות שהסיכונים התממשו בצורה מוגבלת, והמערכת הוכיחה עמידות גם במשבר 2008.

ישראל יכולה ליישם שיעורים מהמודל השוודי בחמישה תחומים מרכזיים: הקמת ועדה בין-מפלגתית לבניית קונצנזוס לטווח ארוך, הפשטת מערכת הברירות למספר מוגבל של אפשרויות איכותיות, הקמת מנגנון איזון אוטומטי להבטחת יציבות פיננסית, שיפור השקיפות והנגישות של המידע למבוטחים, והפחתת דמי הניהול באמצעות רגולציה מחמירה ותחרות מוסדרת.

השיעור הכי חשוב הוא לעבור מחשיבה קצרת טווח (רפורמות כל 4-8 שנים) לחשיבה ארוכת טווח של 25-30 שנה. זה דורש הבנה שרפורמת פנסיה היא עניין לאומי ולא מפלגתי, והשקעה בתהליך הקונצנזוס כמו שעשו השוודים. ישראל יכולה להתחיל עם שלבים קטנים: איחוד דמי הניהול, שיפור ברירת המחדל של הקרנות הנבחרות, ויצירת מערכת דיווח אחידה וברורה לכל המבוטחים. החשוב ביותר הוא לא לחקות את השוודים בעיוורון, אלא לאמץ את העקרונות המנחים ולהתאים אותם למאפיינים הייחודיים של החברה הישראלית.

חתול פיננסי
חתול פיננסי

מומחה להשקעות, חיסכון וניהול כלכלה בצורה קלילה ומהנה. שואף להנגיש את הידע הכלכלי ולהפוך אותו למובן לכל אחד, עם הרבה סבלנות ואהבה לכסף.

עוד מאמרים בפנסיה וביטוחים
0 0 הצבעות
אהבתם? דרגו :)
עקוב
להודיע ​​על
guest
0 תגובות
החדשות ביותר
הישנות ביותר המדורגות ביותר
תגובות בגוף הכתבה
הצג את כל התגובות

ספיישל

מחשבונים פיננסיים
מחשבונים פיננסים
מעבר למאמרים בנושא מחשבונים פיננסים
דילוג לתוכן