מדד שארפ - מה זה? ומה עדיף מדד שארפ גבוה או נמוך?

אין הבדל – אלה שני שמות לאותו דבר. באנגלית קוראים לזה Sharpe Ratio, ובעברית התרגום המילולי הוא "יחס שארפ", אבל בשוק הישראלי השתרש דווקא "מדד שארפ". תיתקלו בשני הנוסחים באותם מקומות בדיוק: פנסיה נט וגמל נט כותבים "מדדי שארפ", וסורקי קרנות נאמנות כותבים לפעמים "יחס שארפ". אם ראיתם את שניהם ותהיתם אם פספסתם משהו – לא פספסתם.

לוקחים את תשואת ההשקעה, מחסרים ממנה את הריבית חסרת הסיכון, ומחלקים את התוצאה בסטיית התקן. זהו, זו כל הנוסחה. המונה הוא "כמה הרווחנו מעבר למה שהיינו מקבלים בלי לקחת סיכון", והמכנה הוא "כמה טלטלות עברנו בדרך".

דוגמה: קרן שהניבה 10% בשנה עם סטיית תקן של 8%, כשהריבית חסרת הסיכון 3.5%. החישוב הוא 10 פחות 3.5, חלקי 8, כלומר 0.81. אותה תשואה בדיוק, אבל עם סטיית תקן של 15%, נותנת 0.43. אותם 10 אחוזים – וכמעט חצי מהציון.

היא נקודת האפס: מה שיכולתם לקבל בלי לקחת שום סיכון, ולכן היא לא נחשבת הישג. אם קרן הניבה 4% בזמן שאפשר היה לקבל 3.5% בלי לזוז, ההישג האמיתי שלה הוא חצי אחוז – וזה מה שהמדד מודד.

בישראל הקירוב המקובל הוא המק"מ הקצר או ריבית בנק ישראל, שעומדת על 3.5% נכון לאוגוסט 2026. שימו לב שזה גם מסביר למה שארפ של אותה קרן משתנה עם הזמן: כשהריבית עולה, אותה תשואה בדיוק מקבלת ציון נמוך יותר, כי רף ההשוואה עלה.

ככלל אצבע מקובל: מתחת ל-0 חלש, בין 0 ל-1 סביר, בין 1 ל-2 טוב, בין 2 ל-3 טוב מאוד, ומעל 3 נדיר מאוד. אבל אני מזהיר אתכם מהמספרים האלה, כי הם לא חוק טבע. הם תלויים לגמרי בתקופה שנמדדה ובסוג הנכס: מדד מניות רחב יכול להציג שארפ נמוך מ-1 בשנה תנודתית, וזה לגמרי תקין.

הכלל שאני עובד לפיו: אל תשאלו "האם 1.2 זה טוב", תשאלו "האם 1.2 טוב יותר מהאלטרנטיבה שאני באמת שוקל". שארפ הוא כלי השוואה, לא ציון בתעודה.

גבוה יותר עדיף, אבל רק כשמשווים דברים דומים. אין שום היגיון בהשוואת שארפ של מסלול מנייתי מול קרן כספית, או מול דירה להשקעה – רמות הסיכון והאופי שונים לחלוטין.

ההשוואה הנכונה היא בתוך אותו מסלול ואותו אפיק: מסלול מנייתי מול מסלול מנייתי, וקרן שמחקה מדד מסוים מול קרן שמחקה את אותו מדד. ברגע שיוצאים מזה, המספר מפסיק לומר משהו.

שארפ שלילי אומר שההשקעה הניבה פחות מהריבית חסרת הסיכון – לקחתם סיכון ויצאתם פחות טוב מהאלטרנטיבה הבטוחה. עד כאן הגיוני. הבעיה מתחילה כשמנסים להשוות שני מספרים שליליים, כי אז הנוסחה מתהפכת עליכם.

הנה זה במספרים: שתי קרנות הפסידו בדיוק 10%, והריבית חסרת הסיכון 3.5%. הקרן עם סטיית תקן של 10% מקבלת שארפ של 1.35 מינוס, והקרן עם סטיית תקן של 20% מקבלת 0.675 מינוס. כלומר הקרן המסוכנת יותר נראית טוב יותר. זה לא באג בחישוב, זו מגבלה אמיתית של המדד – ולכן בטווח השלילי פשוט אל תשתמשו בו.

יש, ואפשר גם פשוט לפתוח אקסל – החישוב הוא פעולת חיסור אחת וחלוקה אחת. מה שבאמת מעכב אנשים הוא לא החישוב אלא הנתונים: צריך את התשואה של הקרן לתקופה מסוימת, את סטיית התקן שלה לאותה תקופה בדיוק, ואת הריבית חסרת הסיכון שהייתה באותה תקופה.

הבשורה הטובה היא שברוב המקרים אתם לא צריכים לחשב כלום: פנסיה נט, גמל נט וסורקי קרנות הנאמנות כבר מציגים לכם את המספר המוכן. החישוב העצמאי שימושי בעיקר כשרוצים לבדוק תרחיש היפותטי – למשל מה יקרה לשארפ אם הריבית תרד.

בסורקי קרנות הנאמנות של בתי ההשקעות ואתרי ההשוואה, לרוב כעמודה לצד התשואה ודמי הניהול. רוב הסורקים מציגים את הנתון לתקופה קצרה יחסית, ולכן שווה לוודא לאיזו תקופה המספר מתייחס לפני שמשווים.

שימו לב לפינה אחת: לקרן חדשה, שקיימת פחות משנה, בדרך כלל לא יופיע שארפ בכלל. זה לא סימן רע – פשוט אין מספיק היסטוריה כדי לחשב סטיית תקן אמינה.

בגמל נט של רשות שוק ההון, המערכת הרשמית שמרכזת את כל הקופות – בלי לשלם ובלי מתווך. שם אפשר לסנן לפי מסלול ולראות את השארפ לצד התשואה וסטיית התקן, וזה גם המקום לבדוק חיסכון לכל ילד.

בקרנות פנסיה הכתובת היא פנסיה נט, ושם יש ניואנס ששווה להכיר: המערכת מציגה שני מדדי שארפ. SR הוא יחס שארפ מול הריבית חסרת הסיכון, זה הקלאסי. RSR הוא יחס שארפ יחסי, שמשווה את הקרן לתשואה החציונית של השוק במקום לריבית. לצידם מוצגים גם מדד אלפא ומדד נזילות. אם ראיתם שתי עמודות שארפ ולא הבנתם למה – זו התשובה.

יש, אבל שם הוא כמעט לא מזיז את ההחלטה – דמי הניהול מזיזים אותה. קרן כספית היא מוצר שכל הקרנות בו עושות פחות או יותר את אותו הדבר, והפער בתשואה ביניהן קטן ונובע ברובו מדמי הניהול.

אז כן, אם אתם משווים שתי כספיות עם דמי ניהול זהים – שווה להציץ בשארפ. אבל אם אחת גובה 0.025% והשנייה 0.2%, החלטתם כבר לפני שהסתכלתם על המדד.

כולם מודדים תשואה ביחס לסיכון, אבל כל אחד מגדיר "סיכון" אחרת. שארפ מחלק את התשואה העודפת בסטיית התקן, כלומר בכל התנודתיות – גם זו שכלפי מעלה.

סורטינו מחלק רק בתנודתיות השלילית, מתוך הנחה שקפיצה כלפי מעלה היא לא באמת סיכון שמטריד מישהו. טריינור מחלק בביתא, כלומר ברגישות של הקרן לשוק ולא בתנודתיות הכוללת שלה. ואלפא לא מחלק בכלום – הוא מודד כמה תשואה המנהל הוסיף מעבר למה שהיה מצופה ממנו לפי רמת הסיכון שלקח.

לא, וזו טעות שקל מאוד ליפול בה. שארפ תלוי בשלושה דברים שמשתנים ממערכת למערכת: אורך התקופה שנמדדה, תדירות המדידה, והריבית חסרת הסיכון שהוצבה בנוסחה.

סורק קרנות מציג בדרך כלל תקופה קצרה, גמל נט ופנסיה נט מציגים תקופות ארוכות יותר, וכל אחד מהם מציב ריבית משלו. שני מספרים ממקורות שונים הם לא השוואה, הם בלבול. קחו את שני המספרים מאותה מערכת ומאותה תקופה, ורק אז תשוו.

וכלל אצבע על התקופה עצמה: ככל שהיא ארוכה יותר, המספר יציב יותר. שארפ של שנה בודדת מושפע מאוד ממה שקרה במקרה באותה שנה, ובחיסכון פנסיוני שמלווה אתכם עשרות שנים – שנה אחת היא רעש.